הלכת השיתוף אם כן חלה על בני זוג ותיקים וגם על בני זוג שלא נישאו והם מוכרים כידועים בציבור.
על מרבית הזוגות הנשואים כיום חל הסדר איזון משאבים.

מהו הסדר איזון משאבים?
בדרך כלל עם פקיעת הנישואין, נדרש לערוך איזון משאבים של בני הזוג.
עורכים שומה של נכסי כל אחד מבני הזוג אשר נצברו בתקופת הנישואין, פרט לנכסים שאין לאזן את שווים (שומה זו נערכת בדרך כלל באמצעות אקטואר). משווי הנכסים של כל בן זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים ששווים לא מאוזן (כמו למשל נכסים שנצברו לפני הנישואין או התקבלו בירושה / במתנה).
במקרה בו נכסיו של בן זוג אחד עולים על נכסיו של בן הזוג האחר, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף.

יחד עם זאת, סעיף 1 לחוק יחסי ממון קובע שבני זוג יכולים לערוך ביניהם הסכם שיסדיר את יחסי הממון ביניהם ולערוך עבורם הסדר פרטי שישקף את רצונם, את כוונתם ואת האינטרסים שלהם ועל ידי כך לקבוע הסדר שונה מההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון.
חשוב לערוך הסכם ממון בראשית היחסים או כאשר היחסים טובים על מנת שההסדר יעמוד ויגן עליכם ויסדיר את יחסיכם לעתיד לבוא.

עבור מי הסכם ממון חשוב ביותר?

• עבור זוגות שמי מהם צבר רכוש לפני הנישואין ובכוונתו לשמר "הפרדה רכושית" ברכוש זה ולא לכלול רכוש זה בהסדר "איזון המשאבים" היינו, לא לחלוק רכוש זה עם בן הזוג שלא צבר הרכוש.
• עבור זוגות המקיימים זוגיות שהיא פרק ב' ורוצים גם הם ליצור הפרדה רכושית בין רכוש שצברו בפרק א' לבין בן הזוג של פרק ב' וכל זאת למענם ולמען ילדיהם.
• עבור זוגות צעירים המקבלים מתנה מהוריהם ורוצים להסדיר מתנה זו כמתנה שניתנה עבור מי שקיבל המתנה מהוריו בלבד ועל ידי כך למנוע מחלוקות בהמשך הדרך וניסיון בן הזוג ל"נכס" המתנה גם לעצמו ולדרוש רכוש / כסף מכוחה.
• כאשר על אחד מבני הזוג רובץ חוב, והצדדים בוחרים להשית חוב זה על בן זוג ספציפי בלבד כדי שבן הזוג האחר יהיה מוגן מחוב זה כלפי צד ג'.

במצבים אלה חשוב ביותר לערוך הסכם ממון אצל עו"ד המתמחה בדיני משפחה שאחרת מאבקים משפטיים עלולים לצוץ בהמשך ובמצב של פרידה בין בני הזוג.
הסכם ממון במצבים אלה הוא בבחינת "להקדים תרופה למכה".

החוק קובע איך מתחלק העיזבון על פי דין באופן שככל שאדם מותיר
אחריו בן זוג וילדים הרי שבן הזוג יקבל מחצית מהעיזבון והילדים יחלקו
בחלקים שווים במחצית השנייה.
החוק קובע את סדר העדיפות בין היורשים וקובע שילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו.

אדם המבקש שלא להוריש עזבונו ליורשים על פי דין ו/או שלא להוריש עזבונו בהתאם לחלוקה על פי הדין יכול וצריך לערוך צוואה.
עריכת הצוואה יכולה להיעשות ב 4 דרכים ולכל אחת מהן מגבלות צורניות לצורך תוקפה. צוואה יכולה להיעשות  בכתב יד, בעדים, בפני רשות, בעל פה.
סעיף 8 א' לחוק הירושה קובע אפשרות עריכת צוואה הדדית.

מהי צוואה הדדית?
כפי שראינו כאשר אדם הולך לעולמו יורשיו הטבעיים
בהתאם לדין הם בן/בת זוגו וילדיו.
אי לכך בעת שאדם הולך לעולמו הופכים ילדיו
לשותפים ברכוש של בן /בת הזוג הנותרים אחריו.
משמעות השותפות הזו היא גם אפשרות הדרישה של מי מהילדים לפרק השיתוף, לחלוק ברכוש ובין היתר בדירת המגורים, בכספים ועוד.

כאשר בני זוג מחליטים שהם אינם רוצים להיות שותפיהם של ילדיהם ברכוש בעת לכתו של מי מהם, אלא מבקשים להעביר את העזבון לילדים רק לאחר מות שניהם, הם יכולים וצריכים לחתום על צוואה המוגדרת  כ "צוואה הדדית".
לצוואה הדדית יתרונות רבים אך גם אתגרים
לא מבוטלים שיש להתמודד עימם בעת עריכתה.

האתגרים נובעים מכך שצוואה הדדית היא צוואה משותפת של שני מצווים כאשר ההסדרים שקבע אחד המצווים מבוססים על ההסדרים שקבע המצווה השני ולא היו נערכים לולא הסדרים כאמור.

ומצד שני הצוואה היא מסמך אישי שכל אדם רוצה לשמור
לעצמו את הזכות לשנות ולתקן בכל עת.
שני עקרונות אלה עשויים להתנגש.

על כן, חשוב ביותר להיוועץ עם מומחה בתחום בעת עריכת צוואה.

באופן המתאים להם, באמצעות הסכם זה משנים היורשים את חלוקת העיזבון אף אם התוצאה לחלוקת
העיזבון היא סטייה מהוראות הירושה על פי דין או מהוראות המנוח בצוואתו.
לכן, עם עריכת הסכם שכזה בהסכמת כל היורשים, ניתן לקבוע שאין לחלוקת עזבון על פי צוואה או לחלוקת עיזבון על פי חוק הירושה משמעות.

המסקנה היא שליורשים קיים שיקול דעת ביחס לאופן שבו יחולק בניהם הרכוש שירשו, בין אם באמצעות חלוקה בעין (חלוקת הרכוש עצמו) של הנכסים או באמצעות מכר מיורש ליורש (אחד קונה את חלקו של השני), ככל שלא ניתן לחלקו.

אין חובה לציית אחר הוראות החלוקה שבצוואה או בחוק הירושה.
היורשים רשאים לחלק את העיזבון בניהם כאוות נפשם, בהסכמה.

הסכם חלוקת עיזבון חלקי
אין חובה שההסכם יכלול הסכמות ביחס לכל נכסי עיזבון.
ניתן לכרות הסכם חלוקה גם ביחס לחלק מנכסי העיזבון ואין בכך כל פסול.
התנאי הוא שמדובר בהסכם העוסק אך ורק בחלוקת נכסי העיזבון ולא בנכסים שמחוץ לעיזבון.

בנוסף, אין חובה שכל היורשים יהיו צד להסכם חלוקת עזבון.
יתכן ורק חלק מהיורשים יתקשרו בניהם בהסכם וגם בכך אין כל פסול.

לסיכום: ניתן לערוך הסכם חלוקת עיזבון חלקי, הנוגע רק לחלק מנכסי העיזבון וניתן לערוך הסכם חלוקת עיזבון בין חלק מהיורשים בלבד.

הסכם חלוקת עיזבון חוק הירושה
בהתאם לחוק הירושה, תנאי הסף להסכם חלוקת העיזבון הוא, שהצדדים לו יהיו היורשים בלבד, ולכן נקרא ההסכם גם הסכם בין יורשים.

ככלל, על פי פסיקת בית המשפט במרוצת השנים, בני זוג ידועים בציבור עשויים להיחשב כבעלי זכויות זה ברכושו של זה, במקרה של פרידה.
במקרים מסוימים ובהתאם לנסיבות, ייתכן שיתוף גם אם הרכוש רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד.

• הקניית זכויות לבן הזוג האחד ברכוש בן הזוג האחר מבוססת על "חזקת השיתוף בין בני זוג", שקיומה תלוי באורח חייהם של בני הזוג במהלך הקשר.
• בני זוג החיים יחד כידועים בציבור, ומעוניינים להסדיר את ההתנהלות הרכושית והכלכלית בניהם מבלי להידרש לקיומה של חזקת השיתוף, יכולים לעשות זאת בהסכם לחיים משותפים, בדומה להסכם יחסי ממון בין בני זוג נשואים.
• על כן, וככל וברצונכם להסדיר את יחסי הרכוש בניכם ואתם חיים יחד כידועים בציבור, או שאתם זוג בני זוג מאותו מין, עליכם לערוך הסכם חיים משותפים.
• הסכם תקף צריך להיעשות בכתב ולהיחתם בידי שני הצדדים.
• אין צורך לאשר את ההסכם בבית משפט לענייני משפחה או אצל נוטריון, אך ניתן ורצוי לעשות זאת כדי לחזק את מעמדו המשפטי.

ייפוי הכוח המתמשך מאפשר לכל אדם בגיר (מעל גיל 18), לקבוע במסמך משפטי מי יטפל בעניינו בעתיד, אם וכאשר לא יוכל לטפל בהם בעצמו.
מיופה כוח, יהיה מוסמך לפעול בשם אותו אדם בעתיד כאשר לא יוכל עוד לקבל או לבצע החלטות הנוגעות לעינינו בעצמו, ייפוי כוח מתמשך יכול להתייחס לעניינים רפואיים, אישיים או רכושיים - או רק לחלקם.
הוא יכול לכלול גם "הנחיות מקדימות", בהן יבהיר איך הוא מבקש ממיופה הכוח לפעול בעתיד.

ייפוי כוח מתמשך, מאפשר לכל אדם בגיר וכשיר מבחינה קוגניטיבית להורות כיצד ינוהלו חייו וענייניו גם במצב בו לא יוכל לנהלם בעצמו.
"הממנה" קובע מי יהיה מיופה הכוח, כיצד יפעל מיופה הכוח, מי יפקח על מיופה הכוח אם בכלל.
לעיתים מיופה הכוח הוא בן משפחה ולעיתים איש מקצוע.
לעיתים מדובר באדם אחד ולעיתים ביותר מכך.

הסיבות להעדר כשירות קוגניטיבית הן רבות, מחלות דימנציה, אלצהיימר, אירוע מוחי, תאונת דרכים המשבשת יכולת קוגניטיבית ועוד.
בעבר האפשרות היחידה שעמדה בפני אדם בלתי כשיר היתה מתן צו אפוטרופסות על ידי בית המשפט.
האופטרופוס פעל בהתאם להנחיות בית המשפט.

גם כיום מי שלא חותם על ייפוי כוח מתמשך ונקלע למצב של העדר כשירות קוגניטיבית לא יוכל לנהל עניינו אלא באמצעות פנייה לקבלת צו אפוטרופסות הניתן על ידי בית המשפט בהתאם לשיקול דעתו.
מדובר בפרוצדורה משפטית והצו מפוקח על ידי האפוטרופוס הכללי.

לחסוי (מי שמונה לו אפוט') אין כל יכולת להחליט על זהות האפוטרופוס ועל דרך פעולתו.
בניגוד לייפוי כוח מתמשך המושתת על החלטות שהממנה קיבל מהתחלה ועד הסוף.